קראתי לו לואי. 🖤 ביומיים הראשונים הוא פחד כמעט מכל דבר – מכל רעש קטן הוא קפץ, וכל פעם שנכנסתי לחדר הוא היה מתחבא. אבל לאט לאט הוא הבין שהוא בטוח. היום לואי הוא המלך של הבית. הוא רץ אחריי לכל חדר, ישן ליד הכרית שלי כל לילה, מחכה לי ליד הדלת כשאני חוזרת הביתה, ולא נותן לי לשתות קפה בשקט בלי לנסות לטפס לי על הברכיים. הוא גם מצא לעצמו מקום קבוע ליד החלון, שם הוא יושב שעות ומסתכל על העולם כאילו הוא שומר על הבית.