זה ארתור, בן חמש, והחתול הכי מיוחד שפגשתי. הכרתי אותו כשהוא עוד היה יחסית גור רחוב. הוא היה מגיע אליי מדי פעם לשתות מים ולאכול, ולאט לאט נוצר בינינו קשר. הוא לא באמת היה שלי, הייתי בסך הכול נערה שהתיידדה עם חתול רחוב, אבל בכל פעם שהוא היה מגיע, הייתי מחכה לראות אותו שוב. יום אחד הוא פשוט נעלם. במשך חודש שלם חיפשתי אותו, קראתי לו והסתובבתי בשכונה שלי בתקווה למצוא אותו. עמוק בפנים כבר חשבתי שלא אראה אותו יותר. ואז, אחרי חודש הוא חזר. אני לא אשכח את הרגע הזה. הוא הגיע אליי כשהראש שלו פתוח, כולו מלא דם ובקושי הצליח לעמוד. אני ואבא שלי רצנו איתו לכל מני ווטרינרים יותר מפעם אחת שמעתי את המילים “המתת חסד” אבל משהו בלב שלי פשוט לא נתן לי לוותר עליו. הרגשתי שהוא עדיין נלחם, והחלטתי שגם אני אלחם עליו. העברתי אותו לעמותת “תנו לחיות לחיות”, שם הצילו את חייו. שנה וחצי אחר כך התקשרו אליי ואמרו שהוא עדיין מחכה לבית. סיפרו לי שהוא תמיד היה מהחתולים שפחות בחרו בהם, זה שנשאר מאחור בזמן שאחרים אומצו. באותה שנה וחצי גם אני התבגרתי. הבטחתי לאמא שלי שאם ארתור חוזר אלינו, הוא יהיה באחריותי ושאני אדאג לכל מה שהוא צריך. באותו רגע ידעתי שהוא חוזר אליי, והפעם לתמיד.🙂 מאז ארתור הוא חלק מהמשפחה שלי, אבל האחריות עליו היא בעיקר שלי. הוא החתול הכי עדין ואוהב שהכרתי, אבל יש דבר אחד שעד היום לא הצלחנו לפתור. בגלל שהוא רגיל לעשות את הצרכים בחוץ, הוא כמעט לא משתמש בארגז חול רגיל. בכל פעם שהוא צריך לצאת, גם אם זה באמצע הלילה, הוא מעיר אותי כדי שאפתח לו את הדלת. בגלל זה ארגז חול אוטומטי יכול להקל עליי מאוד בטיפול היומיומי בו. הוא יאפשר לי להציע לו ארגז נקי וזמין בתוך הבית, בלי שאצטרך להתעסק בניקוי שלו כל הזמן, ואולי עם הזמן גם יעודד אותו להשתמש בו יותר. מאחר שארתור באחריותי, הזכייה יכולה להפוך את הטיפול בו לנוח ופשוט יותר עבורי, ובעיקר לעזור לי לטפל בו יותר. ועכשיו אני רק מקווה שגם המזל יבחר בו.❤️