מליסה היא לא סתם חתולה – היא תופעה. בגיל 3 היא עדיין קטנה וגורית במראה שלה, אבל בלב שלה יש רוגע ואמפתיה שלא נתקלתי בהם אצל אף חתול אחר. אנשים שמכירים חתולים כל חייהם תמיד אומרים לי אותו דבר: "היא לא כמו חתולים אחרים". היא רכה, עדינה, ולא תוקפנית בכלל – בלי שריטות, בלי נשיכות, רק אהבה. היא אחת החתולות הבודדות שנהנית מליטופים בבטן (כן, זה נדיר כמו שזה נשמע), ואוהבת במיוחד טפיחות קטנות על הטוסיק. יש לה יבבה עדינה ומקסימה שמלווה בגרגור בו-זמנית – שילוב שפשוט ממיס. אבל מה שהופך אותה למיוחדת באמת זו האמפתיה שלה. כשמישהו בבית עצוב, חרד, או פשוט זקוק לחיבוק – מליסה שמה לב. היא מגיעה, מתיישבת על החזה או על הבטן, בדיוק במקום הנכון, ופשוט מרגיעה. וזה לא רק איתי – כל אורח שנכנס הביתה מקבל את אותו יחס: קבלת פנים חמה, בקשה לליטופים, והתפנקות מלאה על החיק שלו. בין רגעי הרוגע יש לה גם צד שובב – פרצי אנרגיה שבהם היא רצה, קופצת ומשחקת עם ג'וליאן (הכלב, שהוא כמו אח שלה הגדול) ובכל הבית, היא אוהבת לשבת שעות שלמות מול החלון בציפייה דרוכה לציפורים, עם קולות ציוץ קטנים וחמודים שהיא משמיעה כשהיא "מתכננת ציד". מליסה מגיעה, נותנת אהבה, ומרגיעה – ומגיעה לה תמורה: ארגז חול חדש שיתאים למלכה קטנה שכזו.